מכירת מזכרות לנוצרים ליחידים ובסיטונות בנקודת חן חיפה
הרצל 5 חיפה 054-6818597
מזכרות ומתנות לנוצרים, סמליות, מוצרי דתיים,מוצרי פולחן מתנות מזכרות מארץ הקודש ,מתנות מעץ זית מבית לחם וירושלים
מכירת מים קדושים מנהר בירדן בסיטונות
מכירת שמן משיחה המשחה לנוצרים ,שמן לכנסיות וטקסים בסיטונות
לרשותכם קטלוג און ליין ובו תמונות ומחירים של כל מוצר
אצלנו המחירים גלויים לכל והם למכירה לפרטיים
למעונינים בקניה סיטונאית ינתן מחיר מתאים לגודל ההזמנה
בקרו בחנות הוירטואלית שלנו
מתנות לנוצרים ותיירים חנות וירטואלית
להלן ממוצרינו הבלעדיים המובילים
שמן משיחה שמן המשחה
שמן זית טהור בניחוח מור
הוא מוזכר רבות בתנך. בתורה
מופיע המור כבושם הראשון מבין הבשמים להכנת "שמן המשחה" - שמן הקודש, שבו
קידשו את כל כלי המקדש: "וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר
חֲמֵשׁ מֵאוֹת..." שמות (ל', כ"ג). המור כאן מאוית "מָר" ובצמוד למלה דרור. המור מוזכר בתהילים " מֹר ואהלות" בחולם. "וידי נטפו מור" אחד מעשרות הפעמים שמוזכר בספר שיר השירים, והבתולות (בהן אסתר) הבאות לתחרות בחירת המלכה לאחשורוש, טבלו "שישה חודשים בשמן המור...". בתלמוד הוא מכוּנה בעקבות הפסוק בספר שמות, "ראש לכל הבשמים", ובהקשר לשמו של מרדכי שקיבל אף הוא את הפירוש "מר דכי - מירא דכיא" מסכת מגילה, . מכאן המשיכו הפירושים אל הקבלה וכתבי הא"רי, לעתים כאשר מר משמעותו חשוב , ולעתים מר במשמעות הטעם המר - טעמו של המור כמו בשמים רבים אחרים - ובכך ממשיל את הקושי בהישרדות היהודית .
במקדשים רבים במזרח השתמשו במור; כך גם ביוון וברומא העתיקה,
שם שימשה המילה "מור" במשמעות הכללית של בושם. המור עצמו היה בושם יקר
ונדיר, ולפי מקורות רומיים, "שווה את משקלו ויותר בזהב". את הריח הפיקו
משריפת השמן. השמן מתעבה תחילה בעת שריפתו, ולאחר מכן מפיק עשן כבד בעל ריח
חריף, שיש לו דמיון מסוים לקינמון והוא בעל תכונות משכרות.
המור נמנה עם אחד מסממני הקטורת ("... מור וקציעה שיבולת-נרד וכרכום...") שהקטירו שחרית ובין הערביים. יתרה מכך, בית המקדש נבנה על הר המוריה "נקרא שמו מוריה על שם המור" . .
בנוסף, מור מוזכר בברית החדשה בין המתנות שחילקו שלושת האמגושים
(חכמי המזרח) לישו "וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּרְאוּ אֶת־הַיֶּלֶד
עִם־מִרְיָם אִמּוֹ וַיִּפְּלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיִּפְתְּחוּ
אֶת־אֹצְרֹתֵיהֶם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ מִנְחָה זָהָב וּלְבוֹנָה וָמֹר
 |
| שמן משיחה טהור 250 מל |
 |
| שמן משיחה טהור 50 מל |
סטים מיוחדים לעולי רגל ולנוצרים בכל העולם
מתנה מקורית ומשמעותית לנוצרים מכל הגוונים והכנסיות בעולם
ערכת הטבלה ותפילה בכנסיות בארץ מולדתם
ערכת מתנה לעולי הרגל
ערכה כוללת:
שמן משיחה זית כתית
גרגירי קטורת ירושלים
ערכה כוללת:
שמן משיחה זית כתית
גרגירי קטורת ירושלים
בקבוקי מים קדושים מנהר הירדן
אדמה מארץ הקודש של ירושלים
הצלב בעבודת יד מעץ זית טבעי עם צלב מתכת
אדמה מארץ הקודש של ירושלים
הצלב בעבודת יד מעץ זית טבעי עם צלב מתכת
ובסטים הגדולים יותר גם זר 33 נרות מכנסיית הקבר בירושלים
וכן אייקונה של קדושים מעץ
נרות מכנסיית הקבר
זר 33 נרות
נרות דבש ירושלים לנוצרים
טקס האש הקדושה
בשבת האור, שבת הפסחא, חוגגות העדות האורתודוקסיות בכנסיית הקבר את טקס האש הקדושה. במאה הרביעית יש תיאורים של הוצאת אור מקברו של ישו, ביטוי לתחייה. עם זאת דומה כי מדובר בטקס ליטורגי רגיל כפי שבכל כנסיות העולם מדליקים את נר הפסחא. החל מהמאה התשיעית מגיעים לירושלים אנשים בציפייה לראות לא ליטורגיה רגילה של התחייה אלא נס.
אחת האפשרויות שדווקא תחת שלטון האסלאם הטקס הזה הפך להצהרה. אלוהים נתן
למוסלמים לכבוש את העיר והמרחב אבל את האור מהשמים הוא נתן לנוצרים. על פי
האמונה הרווחת מדובר בנס מתחדש המתקיים פעם בשנה. המנורות באדיקולה ביום זה
מכובות והאש הקדושה יורדת מהשמים. האש הקדושה מחולקת מהאדיקולה למאמינים
שנושאים אותה איתם לארצות הניכר. הטקס שהלך והתגבש בהדרגה בסופו של דבר
נדחה על ידי הקתולים. הקתולים שהיו שותפים נלהבים בטקס בתקופה הצלבנית, החליטו, בסביבות 1240, שזו אמונה, והוא נותר בידי הכנסיות המזרחיות.
באותו היום בבוקר פותח את דלתות כנסיית הקבר הפטריאך
הארמני. הפטריארך היווני האורתודוקסי נכנס ויושב בקתוליקון ומחכה שיבואו
אליו בישוף ארמני, נציגים קופטים ונציגים סורים, ינשקו לו את היד ואז אפשר
יהיה להמשיך בטקס. האתיופים לא משתתפים בטקס מאחר שאיבדו את הזכויות שלהם.
לכל עדה מקום משלה בזמן הטקס: ליוונים, לארמנים, לסורים ולקופטים. הכנסייה
מחולקת על ידי המשטרה שהקהל יוכל לעמוד במקומות שלו. ברגע מסוים הפטריארך
האורתודוקסי עושה תהלוכה שלוש פעמים מסביב לקבר הקדוש תוך כדי שירה, לאחר
מכן מוריד את המירטה והפאליום ונכנס לקבר ואחריו נכנס בישוף
ארמני. לאחר שנכנסים פנימה והדלת נסגרת. הפטריארך היווני והבישוף הארמני
נכנסים לתוך האדיקולה. הפטריארך היווני נכנס לתוך קפלת הקבר הפנימית
והבישוף הארמני מחכה בקפלת המלאך לאחר מכן הפטריארך יוצא והארמני נכנס
ולאחר מכן מחלקים את האש הקדושה, שעל פי האמונה העממית איננה שורפת בדקות
הראשונות, לקהל המאמינים. היוונים מוציאים את האש מחלון אובאלי בחלק הצפוני
של האדיקולה למאמיניהם והארמנים מהחלון הדרומי. לאחר שהפטריארך היווני
יוצא מהאדיקולה נכנסים לשם נציג קופטי ונציג סורי שמקבלים את האש הקדושה
בתוך האדיקולה. הפטריארך מלווה בבישוף הארמני מוציא לפיד בוער החוצה בעוד
המאמינים מדליקים מהאש הקדושה 33 נרות המאוגדים לכדי נר אחד 33 נרות כיוון
שבמסורת הנוצרית ישו היה בן 33 בעת צליבתו
מים קדושים מנהר הירדן
למכירה בסיטונות ולפרטיים בקבוקי מים קדושים מנהר הירדן
בקבוקי 50 ,100 , 250 מ"ל
“ויהי בימים ההם , ויבוא ישוע מנצרת מן הגליל ויטבל על ידי יוחנן
בירדן.ויהי אך עלה מן המים וירא את השמיים נבקעים והרוח כיונה יורדת עליו.
ויהי קול מן השמים : אתה בני ידידי, אשר רצתה נפשי בו” - הברית החדשה ,מרקוס
פרק א פסוקים 9-11
הירדן היה מוקד לפועלם של שני אישים רבי השפעה: אליהו הנביא ויוחנן המטביל
באחרית ימיו שב אליהו אל הירדן, למקום שבו שהה בראשית דרכו. אליהו הכה
על מימי הירדן ואלישע, שהיה כנראה הראשון והיחיד המרמז על כי מי הנהר
משמשים לטהרה (מלכים ב’ ה’, י”ד), הכה עליהם בשנית בשובו משליחותו
נהר הירדן נתקדש בידי נביאים אלו בשתי פעולות הדת החשובות ביותר – היטהרות באמצעות המים והזדככות הנפש
יוחנן המטביל מצא בירדן התחתון מקום התבודדות ושפע של מים. באותו נהר
שבו ביקש אלישע מנעמן לרחוץ ולהיטהר מחוליו, קרא יוחנן המטביל לעם לטבול
ולהיטהר מחטאיו
הטבילה היא אחת מאבני היסוד של האמונה הנוצרית. בטבילה האדם שוקע במים
כמי שנפרד מהעולם הזה ומחטאיו ויוצא מהמים אדם חדש , אדם נוצרי
איש אינו יודע בדיוק היכן הוטבל ישוע אולם במאה הרביעית לספירה הקיסרית
הלנה הגיעה לארץ הקודש וסימנה את המקומות הקדושים בירושלים וגם בנהר הירדן
אתר הטבילה אשר סומן היווה נקודת ציון בתקופה הביזנטית לעולי הרגל הצליינים וכמו כן בתקופה הצלבנית אשר המקום המה אדם.
בתקופה העותומאנית, עלייה לרגל למקום היוותה סכנת חיים עקב שבטים בדואים
אשר ארבו שדדו ולעיתים גם רצחו את המבקשים להתפלל במקום הקדוש
בתקופת השלטון הבריטי אשר הביא רוגע ושלווה יחסיים לאזור נבנו באזור עוד כנסיות ומנזרים וכיום אנו מכנים אותו בשם “ארץ המנזרים”
.
.
